<h1>שיטה לחכמי איוורא — נזיר</h1>
<h2>דף יד:</h2>
[נזיר כ"ה ע"א] גירסת הספרים היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. פי' קאי אהמפריש מעות לנזירותו דמתני' דלעיל שהיא במסכת מעילה. ומקשינן והלא דמי חטאת מעורבין בהן, ואיך יפלו לנדבה, שהרי חטאת אינו בר הקרבה לאחר מיתה, אלא לים המלח אזיל. והוא הדין שהיה יכול להקשות והלא דמי שלמים מעורבים בהם שאינם כליל, ואם כן היאך יפלו לנדבה של עולת הקיץ. אלא דעדיפא מינה פריך מחטאת שאינה כלל בת הקרבה. וא"ת אמאי לא אקשי הכי אמתני' דקתני היו לה מעות. וי"ל דבשלמא מתני' איכא לאוקומה דאמרה לנזירותה, ולכך יפלו לנדבה דאי בעיא מתיא בכולן עולה. אבל אמתני' דהתם קשיא ליה דעל כרחין מיירי גם היכא דאמר מעות אלו לקרבנות נזירות, דאי בדאמר מעות אלו לנזירותי, דמשמע למקצת נזירותי, אמאי תנא מת, אפי' בלא מת דינא הכי, דיכול להביא בדמי כולן עולה. אבל במתני' עד השתא איירי בבהמות, ועכשו מתחיל לשנות דין מעות סתומין, ואיכא לאוקומי דאמרה לנזירותו. אבל אידך מתני' קשיא והלא דמי חטאת מעורבין בהן ואיך יפלו לנדבה ועוד ראיה דמתני' דמעילה מיירי כדאמרן אפי' בדאמר לקרבנות נזירותי, דקתני רישא המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין, ובודאי במעות סתומין מיירי, דהא קתני מפני שיכול להביא בכולן שלמים. אם כן מאי האי דקתני בתר הכי מת והיו לו מעות סתומין, אלא ודאי לישנא יתירא אתא לומר דאפי' בסתומין אחרים כגון דאמר לקרבנות נזירות ומת יפלו לנדבה, ואמאי והלא דמי חטאת מעורבין בהן. אבל מתני' דליכא יתור לשון, מצינן לאוקומה דאמר לנזירותי. וא"ת ולימא ליה דטעמא דיפלו לנדבה לפי שראויין להביא בדמי כולן עולה. י"ל הא אמרן דמתני' דמעילה מיירי בדאמר לקרבנות נזירותי, דמשמע למקצת נזירותי, ואי איפשר לו להביא כולן עולה. עוד י"ל דבשלמא כשהוא חי שייך לומר דמימליך. אבל כשמת לא שייך לומר דמימליך, והרי הן כתחלת הפרשתם, דהפרישם גם לחטאת. ופרקינן אמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר. פי' הל"מ היא בנזיר דסתומים יפלו לנדבה, אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן. ריש לקיש אמר אמר קרא [ויקרא כ"ב] לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהא לנדבה. פי' וסברא הוא לאוקומיה לקרא במותר כי האי, דאילו בשאר מותר, לא משכחת לה, דכל מותר עולה יכול ליקרב עולה, וכן שלמים יכול להקריב מותרם שלמים. אלא סברא הוא דבמותר סתום כי האי דחטאת קאמר. ודוקא כשהחטאת מעורבת עם העולה והשלמים, אבל אם הופרשה חטאת בלבד, ועולה ושלמים סתומים, לא אמרינן יפלו לנדבה, אלא מביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים. ויש מפרשים דלהכי מוקמת קרא בהכי, משום דסברא הוא דבחטאת איירי, דהכי אשכחן בעלמא דמותר חטאת בא נדבה, כדאמר בתמורה פ' ולד חטאת [כ"ג ע"ב] ובזבחים פ' טבול יום [ק"ג ע"א], זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא לכהן אשם לה', להביא כל דבר הבא ממותר אשם וממותר חטאת ילקח בהן עולות הבשר לשם ועורות לכהנים. ולפי שמצינו בעלמא מותר חטאת בא נדבה, יש לנו להעמיד זה הפסוק להיכא שהפריש מעות ודמי חטאת מעורבין בהן. ואקשינן בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא. פי' (דמי ניהו) [דבדידהו] לא היתה הלכה למשה מסיני. אלא לר' שמעון ב"ל דאמר לכל נדריהם ולכל נדבותם, כיון דמקרא מלא הוא, מאי איריא סתומין אפי' מפורשין נמי. ופרקינן אמר רבא מפורשין לא מצית אמרת דיפלו לנדבה. כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל. דחטאת אזיל למיתה לא לנדבה כשמתו בעליה, והך דהפר לה בעלה הוי כמתו בעליה. וה"ה דהוה מצי למימר דהילכתא גמירי לה (לא) דחמש חטאות מתות. אלא דניחא ליה לאיתויי תנא דבי ר' ישמעאל, דהיכא דחטאת מתה, עולה תיקרב עולה, ושלמים יקרבו שלמים כל חד כדיניהו. כמו במשנתנו דקתני עולה תיקרב עולה, ואילו מהילכתא לא שמעינן אלא חטאת. דתנא דבי ר' ישמעאל [דברים י"ב] רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך בוולדי קדשים ותמורתן הכתוב מדבר. פי' כדתניא [תמורה י"ז ע"ב] רק קדשיך אלו התמורות יהיו לך אלו הוולדות. דלא איירי בעולה ושלמים גופיהו, דכבר נתפרשו בסדר ויקרא, דכתיב [ויקרא א'] אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקרבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו, וכתיב [שם ג'] ואם זבח שלמים קרבנו וגו'. והיינו ולדי שלמים ותמורת עולות, דולד בעולה ליכא דאין עולה אלא זכר. ומה תקנתן תשא ובאת לירושלם יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהן מזון ומים כדי שימותו. כמו שעושין בולד חטאת ותמורת חטאת דאזלי למיתה. ת"ל תשא ובאת ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה כך נהוג בתמורתה ותיקרב עולה כדרך שאתה נוהג בשלמים כך נהוג בוולדותיהן יכול אף וולד חטאת תנהוג בו דין חטאת ובתמורתה חטאת ואשם דין אשם ת"ל רק. מיעט ולד חטאת ותמורת אשם, דאכין ורקין מיעוטין, עולות ושלמים תשא ובאת, אבל חטאת ואשם לא. אשם בא זכר ולא שייך בה ולד אלא תמורה. דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אינו צריך. מיעוט לאשם. הרי הוא אומר אשם הוא בהויתו יהא הוא קרב ואין תמורתו קרבה. קתני יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם. כמו אמר מר הוא זה. אקשינן אמאי והא גבי ולד חטאת הוא דגמירי בה מיתה. ולא גבי ולדי שאר קדשים, כלומר ואם כן אמאי אצטריך למגמר דיקרבו מקרא דועשית עולותיך. ופרקינן אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת ימות בכל מקום ולד קדשים ימות בבית הבחירה. כדכתיב תשא ובאת. קמ"ל ועשית עולותיך לומר דיקרבו.
<h2>דף טז.</h2>
[נזיר כ"ה ע"ב] קתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק. ואקשינן למה לי קרא. לומר דלא יקרבו. הילכתא גמירי לה דולד חטאת למיתה אזיל. ופרקינן אין הכי נמי וקרא לאשם הוא דאתא. ואקשינן אשם נמי הילכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה. ופרקינן אלא אי מהילכתא הוה אמינא הילכתא היא דולד חטאת מתה, ואי אקרביה לא מיחייב עליה ולאו כלום קמ"ל קרא דאי מקריב לה קאי עליה בעשה. אמר מר ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר [ויקרא ה'] אשם הוא בהויתו יהא הוא קרב ואין תמורתו קרבה. ואקשינן למה לי קרא הא גמרא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה. וא"ת לישני דאתא למיקם עליה בעשה. וי"ל דהוא לא משמע עשה. ופרקינן אין הכי נמי וכי אתא קרא לכדרב הונא אמר רב דאמר אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר טעמא דניתק הוא הא לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהויתו יהא. פי' אשם שניתק לרעיה דקי"ל [תמורה כ"א ע"ב] חמש חטאות מתות, ואלו הן ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, ושנתכפרו בעליה באחרת, וחטאת שעברה שנתה, וכל שבחטאת מתה באשם רועה. והיינו שניתק לרעיה כלומר שנמסר לרעות, ושחטו לשם עולה, שעקרו בשעת שחיטה לשם עולה, כשר משום דהוי זכר וקדשי קדשים כמו עולה. וטעמא דניתק הא לא ניתק, לא שרי לזרוק דמו לשם עולה, ולעשותו כליל כעולה, דאמר קרא הוא בהויתו יהא ועד עתה אשם היה.
<h2>דף כג.</h2>
[נזיר נ' ע"א] כזית נצל. ואי זה הוא נצל בשר המת שקרש ומיחל שהרתיחו. פי' בשר המת שנימוח מתחלה הבשר ואחר כך קרש זהו נצל. וכן מיחל היוצא מן המת שאינו קרוש, והרתיחו באור והעלה רתיחות, זהו נצל. וכזית ממנו מטמא באהל. ואקשינן היכי דמי אילימא דלא ידעינן ביה דדידיה הוא. פירוש שאין אנו יודעין אם המיחל הזה מבשר המת שנימוח או מכיחו וניעו. אם כן כי קרש מאי הוי. היכי מגלח על הספק. ואלא דידעינן דדידיה הוא אי הכי אע"ג דלא קרש. יגלח הנזיר עליו. א"ר ירמיה בסתם. פי' כגון דידעינן דמן המת קאתי, מיהו לא ידעינן אי מכיחו וניעו אתי או מבשר קאתי. קרש ודאי מיחל הוא, לא קרש דילמא כיחו וניעו הוא. בעא מיניה אביי מרבא יש נצל לבהמה או אין נצל לבהמה. כלומר כזית בשר נבלה שנימוח מאיליו ונעשה מיחל, מי מטמא במגע ובמשא או לא. מי אמרינן כי גמירי נצל דאתי מאדם דאתי מבהמה לא או דילמא לא שנא הא ניחא למאן דאמר [טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב שפיר אלא] למ"ד אף טומאה חמורה עד לכלב מאי איכא למימר. טומאה חמורה, טומאת נבלות לטמא במגע ובמשא, עד לגר עד שתפסל מלאכול הגר, וכיון שאין ראוי לגר אינה מטמאה. וטומאה קלה, פי' לטמא אוכלין ומשקין, והרי לה טומאה (כולה) [קלה], לפי שאין מטמאין אלא בכביצה. ולפיכך מטמאין טומאת אוכלין, עד שיפסל מלאכול הכלב. ולמאן דאמר הכי ודאי אין נצל לבהמה, דאימת הוי נצל לכי מסרח, ואז אינו ראוי לגר. אלא למאן דאמר טומאה חמורה עד לכלב, ודאי איכא למיבעי, אי הוי נצל של נבלה חשוב כבשר או לא, דהא אכתי ראוי לכלב. ואמרינן ת"ש המחוהו באור טמא. גבי נבלת עוף טהור מיתניא, המחהו לשומן של נבלת עוף באור טמא, דמשום הכי לא נפסל מלאכול. המחהו בחמה טהור. דכשנמוח בחמה הוא מסריח מפני חום החמה, ואינו ראוי לאכילת אדם, ולכך טהור. ואי [ס"ד] יש נצל לבהמה בחמה נמי. ניטמי דאכתי ראוי הוא לכלב. ומשני אימת ממחי ליה בתר דמסרח מכח החמה ההיא שעתא הוה ליה עפר. וגם לכלב אינו ראוי, ומיהו באור כיון שהמחהו בידים עדיף מנצל.
<h2>דף נח.</h2>
[נזיר נ"ג ע"א] אמר ר' אלעזר זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל. פי' שאם האהיל עליהם טמא לתרומה וקדשים ונדחה לפסח שני ואם נזיר הוא מגלח. רובע עצמות ורביעית דם לא לכל. פי' שאין בה טומאת אהל כל עיקר, אף לתרומה וקדשים. ופליג אמתני' דמס' אהלות [פ"ב מ"א ומ"ב]. ומקצתן היו אומרים אף רובע עצמות ורביעית דם לכל. כלומר אף לנזיר, ופליג אמתני' דידן. ב"ד של אחריהם אמרו חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל. פי' אף לנזיר כדתנן במתני'. רובע עצמות ורביעית דם לתרומה וקדשים. כדתנן במסכת אהלות [שם]. אבל לא לנזיר ועושה פסח, ואקשינן מכדי אין הכרעה שלישית מכרעת. פי' ומדמתני' דהכא ומתני' דאהלות כב"ד של אחריהם סבירא להו, מכלל דהילכתא הכי, משום דהוו להו מכריע. והא אין הכרעה שלישית הכרעה שדעת שלישית היא, וטעם בפני עצמו, כי הראשונים לא גילו בדעתם, שיהא ראוי לחלק (רבנן) [בין] נזיר ועושי פסח ותרומה וקדשים. ומשני אמר ר' יעקב בר אידי מפי שמועה מפי חגי זכריה ומלאכי. פי' ועל כן כדאי ב"ד של אחריהם לסמוך על שמועתם.
<h2>דף ס:</h2>
[נזיר ל"א ע"ב] מתניתין. מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו. פי' שאמרו לו יש בלשון הזה לשון נדר. מונה משעה שנדר. וימים שעברו הם מן המנין. ומיירי כגון שעבר על נזירותו שלא נזהר לשתות יין, דהכי משמע בגמ', ואפ"ה לא קנסוה רבנן לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר. נשאל לחכמים והתירו. פי' לב"ה יכול להיות על ידי חרטה. ולב"ש דאמרי דאין שאלה בנזירות י"ל דמיירי כגון שנדר בכינוי או יד, שסבור שהוא יד או כינוי, והחכם אמר לו שאינו לא יד ולא כינוי. היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר. עם בהמותיו של חולין, דאע"ג דהקדש טעות לב"ש הקדש, הכא גרע, דכיון שנעקר הנדר לגמרי כי אמר הרי אלו לקרבנות נזירותי לא אמר כלום, מידי דהוה (כמי) [אמי] שאינו מחוייב חטאת ואמר הרי זו לחטאתי דלא אמר כלום. אמרו להם ב"ה לב"ש אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר. דחולין היא משום דאינן הקדש. פי' וא"כ אתם סותרין דבריכם שאמרתם למעלה דהקדש טעות [הקדש]. וב"ש לא חיישו להודיעם אמיתת החילוק והש[יבו] לפי דבריהם. [דטעמא דב"ש לעיל] אינו משום הקדש טעות הקדש, אלא משום דאמר [אי] הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי (טהור) [שחור] אלא לבן. ודקדקו מאי שנא מאשה שהיפר לה בעלה דאמרן לעיל [כ"ד ע"א] אם משלה היתה בהמה חטאת תמות. י"ל בעל שאני דמיגז גייז. ואי נמי מיעקר עקר י"ל דההיא אוקימנא [כ"ב ע"א] כר' אלעזר הקפר, אבל לרבנן נפקא לחולין. אמרו להם ב"ש לב"ה אי אתם [מודים] במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש. פי' שלשתן מקודשין, דילפינן לה [בכורות ס' ע"ב] מוכל מעשר בקר וצאן כל שהוא עשירי, או קרא לו שם עשירי. אבל שמיני ושנים עשר לא, דאין מעשר מתקדש אלא בסמוך לו. אלמא הקדש טעות הוי הקדש. ומיהו אין זה עיקר טעם דב"ש, שהרי ב"ה דוחין ראיה זו, ולהכי אמרינן לעיל דטעמא דב"ש משום דילפי מתמורה. אמרו להם ב"ה לב"ש ולא השבט קידשו. פי' בתמיהא כלומר אין מתקדש על ידי טעות, אלא מכה בשבט ואומר עשירי. מה אלו טעה והניח השבט על שמיני ועל שנים עשר שמא עשה כלום. כלומר פשיטא דלא עשה כלום, דאינו מקדש אלא בסמוך לו. אלא הכתוב שקידש [העשירי הוא קידש] התשיעי ואחד עשר. פירוש וגזרת [הכתוב] היא ואין ללמוד ממנו, דהא קמן דהתם נמי [ח'] וי"ב אינו מקודש, דלא גמרינן מיניה, והכא נמי לא גמרינן מיניה.
